Tip:
Highlight text to annotate it
X
האם אי פעם חוויתם דז'ה וו?
זו התחושה המוזרה הזו שאתם מקבלים
כשמצב נראה מוכר.
סצנה במסעדה מתרחשת
בדיוק כמו שאתם זוכרים.
העולם נע כמו בלט
שאתם עשיתם לו כוראוגרפיה,
אבל התהליך לא יכול להיות מבוסס על נסיון עבר
מפני שמעולם לא הייתם כאן קודם לכן.
זו הפעם הראשונה שאכלתם צדפות,
אז מה קורה?
לצערנו אין הסבר יחיד לדז'ה וו.
החוויה היא קצרה
ומתרחשת בלי התרעה,
והופכת את זה לכמעט בלתי אפשרי
למדען להקליט וללמוד אותה.
מדענים לא יכולים פשוט לשבת
ולחכות שזה יקרה להם --
זה יכול לקחת שנים.
אין לזה התגשמות פיזית
ובמחקרים, זה מתואר על ידי האנשים
כתחושה או הרגשה.
בגלל חוסר ראיות,
יש עודף של השערות במשך השנים.
מאז שאמיל בויראק הציג את הדז'ה וו
כמונח צרפתי שמשמעו כבר נראה,
יותר מ 40 תאוריות ניסו
להסביר את התופעה.
ועדיין, התקדמויות אחרונות בדימות ניורולוגי
ופסיכולוגיה קוגניטיבית מצמצמים
את תחום האפשרויות.
בואו נעבור על
שלוש מהתאוריות היותר נפוצות כיום,
על ידי שימוש בתפאורת המסעדה לכל אחת מהן.
הראשונה היא עיבוד כפול.
אנחנו נצטרך פעולה.
בואו נבחר מלצר שמפיל מגש של כלים.
כשהמצב מתקדם,
המיספירות המוח שלכם מעבדות
כמות גדולה של מידע:
הידיים הכושלות של המלצר,
הזעקה שלו לעזרה,
הריח של הפסטה.
תוך כמה מילישניות,
המידע הזה דוהר במסלולים
ומעובד לרגע אחד.
רוב הזמן, הכל מוקלט בסנכרון.
עם זאת, התאוריה גורסת
שדז'ה וו מתרחש כשיש עיכוב זעיר
במידע מאחת הדרכים האלה.
ההבדל בזמן ההגעה
גורם למוח לפרש את המידע המאוחר
כארוע אחר.
כשהוא מנגן שוב ארוע שכבר הוקלט,
זה מרגיש כאילו זה כבר קרה
מפני, שבמובן מסויים, זה קרה.
התאוריה הבאה שלנו נוגעת לבלבול בעבר
ולא טעות בהווה.
זו תאוריית ההולוגרמה,
ונשתמש במפת השולחן כדי לבדוק אותה.
כשאתם סורקים את הריבועים,
זיכרון רחוק צף
מתוך מעמקי המוח.
לפי התאוריה,
זה בגלל שזכרונות נאגרים
כהולוגרמות,
ובהולוגרמות,
אתם צריכים רק חלק אחד
כדי לראות את כל התמונה.
המוח שלכם זיהה את המפה
עם אחת מהעבר,
אולי מבית סבתכם.
עם זאת, במקום לזכור
שראיתם את הדוגמה אצל סבתכם,
המוח שלכם מעלה את הזיכרון הישן
בלי לזהות אותו.
זה משאיר אתכם תקועים עם היכרות
אבל בלי זיכרון.
למרות שמעולם לא הייתם במסעדה הזו,
ראיתם את המפה הזו
אבל אינכם מצליחים לזהות אותה.
עכשיו, תביטו במזלג הזה.
אתם שמים לב?
התאוריה האחרונה שלנו היא קשב מבוזר,
והיא טוענת שדז'ה וו מתרחש
כשהמוח שלנו קולט סביבה באופן תת-סיפי
בזמן שהוא מוסח על ידי עצם ספציפי.
כשהקשב חוזר,
אנחנו מרגישים שכבר היינו פה.
לדוגמה, בדיוק עכשיו כשהתרכזתם במזלג
ולא שמתם לב למפה
או למלצר הנופל.
למרות שהמוח שלכם הקליט את הכל
בראיה ההקפית שלכם,
הוא עשה את זה ללא מודעות ההכרתית.
כשאתם סוף סוף מושכים את הקשב
חזרה מהמזלג,
אתם חושבים שכבר הייתם פה פעם
מפני שהייתם,
אתם פשוט לא שמתם לב.
בעוד כל שלוש התאוריות האלה
חולקות תכונות משותפות של דז'ה וו,
אף אחת מהן לא מציעה מקור בטוח
לתופעה.
עדיין, בעוד אנו מחכים שהחוקרים
ימצאו דרכים חדשות
ללכוד את הרגע החמקמק הזה,
אנחנו יכולים ללמוד את הרגע בעצמנו.
אחרי הכל, רוב המחקרים שלנו על דז'ה וו
מבוססים על חוויות אישיות,
אז למה שהן לא יהיו שלכם?
בפעם הבאה שתקבלו דז'ה וו,
קחו רגע לחשוב על זה.
האם הייתם מוסחים?
האם יש אובייקט מוכר איפשהו?
האם המוח שלכם פשוט מגיב לאט?
או שזה משהו אחר?